המספק לבנין ומסחר חיפה בע"מ נ' ונונו

פסק דין

ההליך

תביעה זו, תחילתה בהגשתו של שיק על סך של 3,000 ₪, לביצוע.

התנגדות הנתבעת לביצוע השטר, בטענה לכשלון תמורה מלא במערכת היחסים שבינה לבין מי שלו מסרה את השיק, התקבלה לאור העברת הנטל אל התובעת להוכיח אחיזתה כשורה בשטר, והתיק הועבר לשמיעה בפניי.

הצדדים הגישו תצהירים ובדיון מיום 7.12.11 העידו בפניי שניים – מנהל התובעת והנתבעת בעצמה.

עובדות

מנהל התובעת מסר בתצהירו כי ביום 6.11.09 קיבל את השיק מאת מר כמאל כנעאן (להלן: "הקבלן"). מדברי הקבלן למד, כי הוא מבצע עבודות שיפוץ בבית הנתבעת ומבקש לרכוש חומרי בניין ואביזרים לשם כך. הקבלן הודיע לתובעת כי ישלם באמצעות המחאה של הנתבעת אשר נמסרה לו יום קודם לכן, ב- 5.11.09, ואכן, ההמחאה נמסרה ועל גביה הוטבעה חותמת התובעת, כנמשכת. מנהל התובעת הצהיר כי כאשר קיבל את ההמחאה מן הקבלן, עשה זאת בתום לב ומבלי שידע על כל פגם בזכות קניינו של הקבלן. ביום 9.11.09 הפקיד את ההמחאה בחשבון הבנק של התובעת. ביום 31.12.09 מועד פרעון ההמחאה כפי שנרשם על ידי הנתבעת, הוחזר השיק על ידי הבנק, לאחר שחולל באי-פירעון.

לשאלת הנתבעת השיב מנהל התובעת, כי כאשר בוטל השיק, פנה אל הקבלן אשר טען בפניו כי קיבל את השיק מן הנתבעת בתמורה לעבודות שיפוץ שביצע עבורה.

הנתבעת שבה וחזרה על טיעוניה כי מאחר שהוצאו צווי הריסה לתוספת הבנייה ולאחר שהתוספת נהרסה על ידי העירייה, לא היה כל טעם בהתקנת התריסים על ידי הקבלן ועל כן ביטלה את השיק, אשר נתנה לו מבעוד מועד, לתאריך נדחה. הנתבעת הודתה כי מסרה לקבלן את השיק כאשר הוא סחיר ואף לא טרחה לרשום את שם המוטב, באשר לדבריה, כך ביקש הקבלן. היא אף הודתה כי הקבלן מסר לה שבכוונתו לעשות שימוש בשיק ולרכוש באמצעותו את החומרים הנדרשים לביצוע העבודות.

הנתבעת מסרה כי היא בעלת עסק בעצמה ומתנהלת דרך קבע עם שיקים של לקוחות ושיקים שלה. לדבריה, כאמור, הבינה כי מסירת שיק סחיר מאפשרת לקבלן לעשות בו שימוש לצורך רכישה.

בסיכומיה, טענה הנתבעת כי רק בסוף נובמבר התקיים דיון בבית המשפט שלאחריו קיבלה את צו ההריסה השני ובשלב זה הוחלט להרוס את תוספת הבניה, עניין אשר בעקבותיו לא היה מנוס אלא לבטל את התקשרותה עם הקבלן. בתחילת נובמבר, חרף צו הריסה קודם, חשבה להמשיך עם הבנייה, בהנחה כי הליך הרישוי יוסדר, ולכן מסרה את השיק לקבלן.

אסכם להלן את הממצאים העובדתיים הרלוונטיים לענייננו:

ביום 5.11.09 מסרה התובעת לקבלן שיק סחיר, אשר אינו נושא את את שם הנפרע, על סכום של 3,000 ₪ ומועד פרעונו 31.12.09.

ביום 6.11.09 רכש הקבלן, מן התובעת, חומרי בניין ושילם עבורם באמצעות אותו שיק.

במעמד הרכישה, הטביעה התובעת את חותמת עסקה על גב השיק וביום 9.11.09 הפקידה אותו בחשבון הבנק שלה.

בפניי הוצג צו הריסה מיום 15.11.09. אמנם, הנתבעת טענה כי היה גם צו קודם בזמן, אולם על פי דבריה, למרות שהוצא צו הריסה עוד קודם, סברה כי תוכל להמשיך בבניה ולכן גם מסרה לקבלן את השיק נשוא הדיון כאן, בתחילת חודש נובמבר 2009. רק לאחר הדיון שהתקיים בסוף חודש נובמבר, הוחלט להרוס את תוספת הבנייה, דבר שהוביל לכך שהודיעה לקבלן כי אין טעם בהסכם ביניהם וביטלה את השיק.

מן האמור יוצא כי בעת שנמסר השיק מהקבלן לידי התובעת, לא ניתנה עוד הוראה לביטולו ואף הקבלן עצמו סבר כי הוא מתעתד לבצע את העבודה, שהרי הנתבעת הודיעה לו על ביטולה רק לאחר סוף חודש נובמבר 09.

המצב המשפטי

שלושת הסעיפים מפקודת השטרות (נוסח חדש) הנוגעים לענייננו הם סעיף 3, סעיף 19(א) וסעיף 28(א), והם כדלקמן:

"3. שטר-חליפין מהו